מהו משפט פלילי?

תחום משפטי ייחודי זה עוסק באורחות החיים על פי החוקים שחוקקו במדינת ישראל. החוקים מבהירים באופן ברור את מצוות עשה ואת מצוות אל תעשה ויש לנהוג על פיהם בתחומי החיים השונים. אדם המפר חוק, מבצע עבירה פלילית ולכן יואשם בה, יועמד לדין ועשוי להיענש על פי העונשים שנקבעו בחוק לכל אחת מהעבירות. על התנהגות פלילית נקבעו גם כללים למניעתם כמו הרתעות, הענשה וקלון.
חוק העונשין וחיקוקים שנוספו לחוקים הבסיסיים מגדיר מעשים או מחדלים בכל מדינה. קיימים גם חוקים זהים כלל עולמיים על עבירות אלימות חמורות כמו אונס או רצח ועבירות רכוש כמו שוד וגניבה
תפקידה של מערכת המשפט היא לקבוע אם לאור הממצאים העובדתיים שהוצגו בפניה, כתב אישום מסוים הוא פלילי או לא. אם בית המשפט מחליט כי אכן מדובר בפעילות פלילית הם יגזרו את עונשם של העבריינים שהורשעו. אם יוחלט כי אין מדובר בעבירה פלילית, האדם יזוכה.
דיני העונשין
העיקרון המנחה בדיני העונשין הוא עיקרון החוקיות, אין עבירה ואין עונש אלא בחוק או על-פי חוק או מכוח חוק. כלומר אי אפשר להחליט על מעשה כפלילי ולהטיל על כך עונש אלא אם הוגדר כמעשה פלילי. חוק זה נגזר מתוך חוק היסוד, כבוד האדם וחירותו.
עקרון אי ענישה למפרע – חיקוק הקובע כי אין להטיל על עבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצועה והעונש לא יחול על מעשה שנעשה פני תחילתו.
עקרון היסוד העובדתי –  אין להטיל אחריות פלילית על אדם אלא אם ישנו יסוד פיזי של התנהגות פלילית, כלומר האדם הוא סכנה לציבור. המצב הקובע הוא ההתנהגות הפלילית ולא כוונה או מחשבה פלילית כדי להחליט שקיימת אחריות פלילית.
אין עבירה ללא אשמה – אחריות על פלילים מוטלת רק אם קיימת אחריות של אשמה פלילית על המעשים הפליליים, המורכבת מארבעה רכיבים כולם. אם המעשה הפלילי מורכב מפחות רכיבים אין מדובר במעשה פלילי כהגדרתו בחוק העונשין.
אחריות אישית – כל אדם נושא באחריות רק על עבירה אישית שביצע, אין אחריות קולקטיבית אך קיימת הרחבה של האחריות הפלילית כשכמה אזרחים פוגעים יחד באינטרס הציבורי כגון שותף לדבר עבירה, המשלח, המשדל, המסייע או בעלי מניות בתאגיד עבריין.
כשרות פלילית – אדם בגיר בעל חופש בחירה שמסוגל לשאת באשמה פלילית. אם לאדם אין בחירה חופשית עקב מחלת נפש או עקב פעולות ללא מחשבה, הוא אינו כשיר לשאת באשמה פלילית.
היסוד הנפשי – היסוד הנפשי הוא הבסיס לאפשרות ההרשעה בכל עבירה. מדובר בסוגים שונים של מחשבה פלילית כמו כוונה, קלות דעת, פזיזות ומודעות.
העדר סייג לאחריות הפלילית – קיימת הגנה מפני הטלת אחריות בפלילים במקרה שהנאשם הוכיח כי הוא פעל מתוך הגנה עצמית וזאת בכפוף לסעיף 34 כסייגים להגנה עצמית.
הרתעה
המטרה העיקרית של דיני העונשין היא ההרתעה. קיימת הרתעה אישית כשהעבריין לומד בעצמו את הלקח על מעשיו והרתעה כללית כדי שהציבור יראו את המעשה וייראו.
אדם המבצע עבירה רואה לנגד עיניו את הרווח מהפעולה האסורה מול העונש הצפוי לו אם ייתפס.
חינוך והכוונת התנהגות
חוק העונשין משמש כלי לחינוך הציבור ולהקניית מתווה הדרך המותרת על פי חוק מול הדרך האסורה. המטרה היא להקנות את ההתנהגות הנורמטיבית כך שגם הם יתכנסו למסלול הכללי ללא קשר לעונש שיוטל עליהם.
תיקון, טיפול ושיקום
שיקומו של העבריין, טיפול בבעיות שנקרו בדרך כדי להחזירו למוטב, שיכיר בטעויותיו ויהפוך לאזרח מן השורה השומר על החוק ומועיל לחברה.
מניעה, הגבלה והרחקה
עבריינים המהווים איום על הציבור לאור מסוכנתם נשלחים למאסר. כך מגבילים את מעשיהם ואת יכולותיהם לבצע עבירות נוספות.
ענישה שהוא גמול
ענישה על מעשיו של העבריין על פי חומרתן. עבירה קלה תגרור עונש קל יחסית ועבירה חמורה תגרור עונש חמור הרבה יותר.
פרשנות החוק במשפט הפלילי
פקודת החוק הפלילי קבעה "אין עונשים אלא על פי חוק מפורש" , הפרשנות נקבעת על פי תכלית החוק.
יסודות העבירה הפלילית
העבירה תקבע רק על פי היסוד העובדתי המורכב משלושה מרכיבים הכרחיים
רכיב התנהגותי – המתבטא בהתנהגותו של העבריין ב"מעשה – לרבות מחדל":
מעשה – פעולה מעשית
מחדל – הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.
רכיב נסיבתי – הנסיבות הרלוונטיות ההופכות התנהגות ספציפית לאסורה.
רכיב תוצאתי – התוצאה שגורמת ההתנהגות העבריינית.
היסוד הנפשי
העמדה הנפשית הסובייקטיבית של העבריין כלפי המקרה הספציפי, אם מדובר ברשלנות או במחשבה פלילית.
"רשלנות" – ביצוע מעשה בחוסר מודעות לטיבו ולהשלכותיו
"מחשבה פלילית" – כשקיימת מודעות לטיב המעשה ולהשלכותיו ולמרות המודעות, האדם מבצע את המעשה.
עבירה התנהגותית – המודעות לרכיב ההתנהגותי והסיבתי שעלולים להוביל אותו לעיוות הדין.
עבירה תוצאתית – הוכחת היחס הנפשי של האדם מול המטרה שאותה חפץ להשיג.
יחס של כוונה תחילה – האדם מעוניין מאד בתוצאה
יחס של כוונה – האדם יעשה כל שאפשר כדי להגיע למטרה.
פזיזות – אדישות או קלות דעת (חמורה פחות) לגבי התוצאה.
קשר סיבתי
בעברות בעלות תוצאה חלה חובה להוכחת הקשר הסיבתי בין היסוד העובדתי לתוצאותיו.
קשר סיבתי עובדתי – השאלה היא אם התנהגות הנאשם לא הייתה מתקיימת, מה הייתה התוצאה.
הקשר הסיבתי המשפטי – אם הנאשם צפה שאלו יהיו התוצאות של מעשיו הישירים או קיימים גורמים נוספים שמנתקים את הקשר הסיבתי, המשפטי ולכן אין אפשרות לקבוע כי הוא מואשם בפלילים. הרחבת האחריות הפלילית, אחריות אישית של מבצע המעשה.
עבירת הניסיון
אדם שהתחיל בביצוע עבירה אך לא השלים אותה ולכן מתייחסים לכך כעבירת ניסיון.
עבירות שותפות – שותפות לדבר עבירה
עבירות שתוכננו בוצעו על ידי קבוצת אנשים יחד, גם אם בפעולה עצמה השתתפו רק חלק מהם.
'מבצע באמצעות אחר' – אדם שתרם למעשה שבוצע בפועל על ידי אחר. קיימת לו אחריות זהה.
אחריות המשדל
אדם הגורם לאדם אחר לבצע את העבירה בפועל בכל דרך אפשרית. המשדל לדבר עבירה, יקבל עונש זהה למבצע העבירה.
רעיון הדוקטרינה
פעילות עבריינית אשר בה אחד מהמשתתפים פטור מאחריות פלילית ולכן אין אפשרות להרשיעו. השותפים הם אלה שיורשעו במקרה זה.
אחריות המסייע
כל אדם אשר עשה מעשה כדי להסתיר פעולה עבריינית בזמן אמת או לאחר מכן, או כדי למנוע את תפיסת המבצע הוא נחשב מסייע ולכן נושא אף הוא באחריות פלילית.
הקלות למסייע למשדל ומנסה
פטור החרטה – משדל או מסייע לעבירה לא יישאו באחריות פלילית אם מנעו את ביצוע העבירה או השלמתה או הודיעו מבעוד מועד לרשויות על כך.
עבירה נוספת ושונה שבוצעה בידי שותף
כשאחד השותפים עשה עבירה שלא תוכננה מראש
הגנות מפני אחריות הפלילית
בישראל נקבע כי קטין מגיל 13 הוא כשיר לצורך אחריות פלילית למעט מקרים שבהם היה קיים מצב של היעדר שליטה כמו ביצוע פעולות במצבים של חוסר הכרה, איומים ולחץ מאדם אחר, חוסר שליטה סהרוריות והיפנוזה.
הגנה עצמית – אדם שהוכיח שתקף אדם אחר כהגנה עצמית לאור העובדה שאלמוני תקף אותו.
הגנת הצורך – אדם המבצע פעולה פלילית סבירה, מחוסר ברירה, כדי להימנע מאירוע חמור יותר.
צידוק – הגנת הצידוק המנטרלת את המעשה הפלילי כלא חוקי, אם בוצע על פי כללים משפטיים.